20/11/2009
שיתוף מליווי הלידה האחרון
היא החליטה לא להחליט בקשר לבית החולים בו תלד וההסכם שלנו היה שאני מצטרפת רק אם הלידה מתקיימת בחיפה.
קיוותי מאוד שזה יקרה כי היה נראה לי שהולך להיות כיף.
ובאמת, ביום שלישי בבוקר הטלפון צלצל, ירידת מים מקוניאלים, הם בבית החולים עם צירים בינוניים.
כשאני מגיעה ללידה – יש שלב של נסיון להבין איפה אנחנו נמצאים. איך המוניטור, מה תדירות ועוצמת הצירים, איך היא מתמודדת בינתיים ומה שלום בן הזוג. אני מזכירה תמיד שהלידה היא מסיבת יום הולדת מלאה בהפתעות ויש בה מקום להמון שמחה. כל עוד היולדת צוקחת ומחייכת בין הצירים – המצב טוב.
המוניטור לעומת זאת – ככה ככה.
כשהמוניטור לא לגמרי תקין – וזה קרה בכל הלידות שהייתי בהן עד עכשיו, אני תמיד מלאה בסימני שאלה. מצד אחד, כל תינוק כמעט מראה איזשהן ירידות או האצות דופק במהלך הלידה ובד"כ זה לא מעיד על בעיה אלא על כך שזה בכל זאת לא הכי פשוט להיוולד או אפילו פשוט על כך שהמוניטור לא מוצמד הכי טוב. מצד שני, המצוקה יכולה להיות אמיתית.
מצד אחד אני צריכה לתת בטחון, להרגיע, לעודד ולהשתדל למצוא דרך שהיא גם בטוחה אך גם נוחה להתמודדות עם הצירים המתגברים, מצד שני אני קצת דואגת, האם כדאי לקרוא למיילדת, עד כמה זה באמת חמור ולמה לצפות ואיך לא להעביר את החששות שלי בצורה לא אחראית ליולדת.
הצירים הלכו והתגברו ונהיו יותר ויותר תכופים – הטכניקה המשותפת שלנו היתה שכל ציר עובר בעמידה, כשהיא נשענת קדימה על משהו או על בן זוגה שאחראי לעודד אותה, ואני אחראית למס'ג בגב התחתון. העברנו ככה יפה די הרבה צירים בלי המוניטור ועוד מספר לא מבוטל של צירים עם מוניטור.
מאוד שמחתי שבית החולים אפשר לה להיות עם המוניטור בעמידה.
חלק מהצירים הצלחנו להעביר בשרותים, ששימשו לנו כמקלחת לעת מצוא. הצוות לא כל כך אהב את עבודת הנקיון שזה יצר וניסה להסביר לנו שזה לא מקלחת. אני ובני הזוג הסכמנו שעדיף שיזכרו אותם בתור הזוג שהציף את השרותים מאשר לא להשתמש באפשרות של מקלחת בגלל זה.
המוניטור לא השתפר ועברנו לשכיבה על צד שמאל.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הפתיחה אומנם התקדמה והלידה הלכה יפה אבל השינוי ביכולת ההתמודדות עם הצירים היה דרמטי.
תחושת היכולת להתמודד הפכה לתחושת חוסר אונים. האינטסטינקטים שלה דיברו ובכל ציר היא אמרה שהיא חייבת לעמוד אבל אי אפשר היה בגלל הירידות בדופק.
להעביר צירים של לידה פעילה על המיטה בשכיבה – זה יכול להיות בלתי נסבל.
הגענו לאפידורל.
הפתיחה התקדמה, היתה תחושת לחץ אבל התינוק לא ירד.
סיימנו בניתוח חרום ובאמת התינוק היה במצוקה והיה צריך עזרה בנשימה.
בהסתכלות לאחור, היו שם המון דברים טובים בלידה הזאת:
שמחת חיים, קשר זוגי ותמיכה, אמונה בכוחות, התקדמות, תנועתיות, אסרטיביות, פתיחות לשינויים ובעצם כל מה שהיולדת היתה צריכה, לתינוק היו תוכניות אחרות, וזה חלק מלהיות הורים.
אני מאחלת לכם, ההורים הטריים, השותפים שלי בלידה הזאת, שתהיה לכם הורות מלאת שמחה, כמו הלידה הזאת, ושהלידות הבאות יהיו טובות כמו זאת ועוד יותר. הרי יש חיים (וגם לידות וגינליות) אחרי ניתוח קיסרי.
עוד כמה מחשבות בעקבות:
- צריך לוודא לפני שמכניסים אותכם לחדר אם אפשר לקבל חדר עם מקלחת ולא רק שרותים.
- המשימה של יצירת קשר של אמון ושיחה עם הצוות היא אתגר שעוד עומד בפני. בסך הכל היחסים תקינים אבל יש עדיין הרבה חשדנות, חוסר הערכה (אני משתדלת להימנע מזה בצד שלי) וריחוק. בפעם הבאה אני באמת צריכה להביא לצוות עוגיות…
מבטן לבטן 
כתיבת תגובה